לפחות 1 מכל 200 ילדים ובני נוער סובל מהפרעת OCD. ההבנה של ההשפעה הייחודית שיש להפרעה זו על חייהם חשובה כדי לסייע להם בקבלת הטיפול המתאים. הסוגיות המרכזיות הקשורות בהפרעת OCD בקרב ילדים ובני נוער, הינן כדלקמן:

 

שיבוש של שגרת החיים: הפרעת OCD יש בה כדי להפוך את שגרת החיים היומיומית לקשה ודוחקת עבור ילדים ובני נוער. בבוקר, הם מרגישים כי עליהם לבצע את טקסיהם כראוי, שהרי אלמלא כן המשך היום לא יתנהל כשורה. בשעות הערב, הם מוכרחים לסיים את כל הטקסים הכפייתיים שלהם, בטרם יכנסו למיטה. ישנם ילדים ונערים שאף נותרים ערים עד שעה מאוחרת בלילה בשל הפרעת ה-OCD שלהם והינם מותשים עקב כך ביום למחרת.

 

בעיות בבית הספר: להפרעתOCD  השפעה על אופן הכנת שיעורי הבית, הקשב והריכוז בכיתה, וכן על הנוכחות בבית הספר. אם הדבר מתרחש, עליכם לשמש כנושא דברו של ילדכם. יש לכם הזכות לבקש התייחסות שונה מבית הספר כלפי ילדכם, באופן שבו יוכל להצליח בלימודיו.

 

תלונות על נושאים פיזיים: דחק, תזונה דלה, ו/או חוסר של שעות שינה - כל אלו עשויים לגרום לילדים לחוש בלתי בריאים מבחינה גופנית.

 

אינטראקציות חברתיות: הלחץ המצוי בצורך להסתיר את טקסיהם מבני גילם, הזמן המוקדש למחשבות טורדניות ולהתנהגויות כפייתיות והאופן בו חבריהם מגיבים לאור ההתנהגויות הקשורות ל- OCD של הסובלים, כל אלו יכולים להשפיע על היחסים האישיים ועל קשרי החברות שלהם.

 

בעיות הקשורות בהערכה עצמית: ילדים ונערים חוששים כי הינם "משוגעים", שהאופן בו הם חושבים שונה מחשיבתם של חבריהם ובני משפחתם. ההערכה העצמית שלהם יכולה להיות מושפעת באופן שלילי מכיוון שהפרעת OCD מביאה למצבים מביכים או שגורמת לסובלים ממנה לחוש "מוזרים" או "חסרי שליטה".

 

בעיות הקשורות בשליטה בכעסים: הדבר נובע מכך שההורים נעשו חסרי רצון/חסרי יכולת לשתף פעולה עם דרישות הילד, הקשורות בהפרעת OCD. גם כאשר ההורים מציבים גבולות הגיוניים, ילדים ונערים הסובלים מ-OCD עשויים לחוש חרדה או לכעוס.    

 

בעיות נוספות הקשורות בבריאות הנפש: ילדים ובני נוער בעלי OCD נוטים לסבול מהפרעות נוספות בשכיחות גבוהה יותר מאשר אלו שאינם סובלים מהפרעה זו.

 

 

 

הן הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי והן הטיפול התרופתי, מהווים טיפול יעיל עבור ילדים ומתבגרים בעלי OCD. השימוש בהם נתמך על חוברות ההדרכה לגבי אופן הטיפול מטעם "האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה" (APA) וכן מטעם "האקדמיה האמריקאית לנושא הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר" (AACAP). יש לשקול שימוש בטיפול תרופתי, רק כאשר עוצמת הסימפטומים של הפרעת OCD היא בין בינונית לגבוהה. 

 

תרופות נוגדות-דיכאון, הן לרוב, סוג הטיפול התרופתי הראשון שהרופא ימליץ להשתמש בו. ייתכן והרופא יציג את התרופות הללו בכינוי: "מעכבי ספיגה סלקטיבית של סרוטונין" (SSRI), או "טריסיקליקס" (TCA's):

· fluvoxamine (פאבוקסיל) 

· fluoxetine(פרוזאק), (פלוטין)

· ertraline(לוסטראל)

·  citalopram (ציפראמיל)

·  paroxetine(סרוקסט)     

· escitalopram (ציפרלקס)

· paroxetine (רסיטל)

 

·        clomipramin (אנאפראניל), (מרוניל)

 

התרופות המשמשות לטיפול ב-OCD, מאפשרות הפחתה של הסימפטומים ושליטה בהם, אך אינן "מרפאות" את ההפרעה. ניתן לשלוט בהפרעת OCD, בדרך כלל, כאשר מיושם טיפול הולם. הסימפטומים עשויים לחזור, לעיתים קרובות, כאשר הילד מפסיק ליטול את התרופה.

 

כל התרופות המשמשות לטיפול בהפרעת OCD פועלות באופן איטי. חשוב לא לוותר על נטילת התרופה, בטרם חלפו בין 10-10 לשבועות, במהלכם נלקחה התרופה במינון הנדרש. מחקרים מצאו בנוסף, כי השיפור אצל חולי OCD שהתפתח בילדות, עשוי להימשך לפחות שנה מרגע בו הוחל השימוש התרופתי לראשונה.

 

רק ארבע מהתרופות המשמשות לטיפול ב-OCD, אושרו לשימוש בילדים,על ידי ה-:FDA clomipramin (אנאפראניל), fluoxetine (פרוזאק), fluvoxamine (פאבוקסיל) ו- sertraline (לוסטראל), אך לרופאים ישנה אפשרות לרשום כל תרופה המשמשת לטיפול ב- OCD, שימצאו לנכון, בהתאם לצרכי הילד.

  

 

המינון הטוב ביותר של תרופה להפרעת OCD, מבוסס על בחינה של כל מקרה לגופו. ילדים נדרשים להתחיל במינון תרופתי נמוך מאשר מבוגרים. אך הסימפטומים של הפרעת OCD, לעיתים קרובות מעמידים את הצורך במינון גבוה יותר עבור ילדים, מנות שוות ערך למינון שנוטלים המבוגרים. אם לילד יש קושי בבליעת גלולות, יש בנמצא גם תרופה במצב נוזלי או בצורות אחרות. הטווחים הבאים של מינוני התרופות, עשויים להיות הכרחיים:

· luvoxamine (פאבוקסיל): 50-300 מ"ג ליום

·  fluoxetine(פרוזאק), (פלוטין): 10-80 מ"ג ליום

· sertraline (לוסטראל) 50-200 מ"ג ליום

·  paroxetine(סרוקסט): 10-60 מ"ג ליום

· citalopram (ציפראמיל): 10-60 מ"ג ליום

· escitalopram (ציפרלקס): 10-20 מ"ג ליום

· clomipramin (אנאפראניל), (מרוניל): 50-200 מ"ג ליום

 

תגובותיו של הילד לתרופות OCD השונות, עשויות להיות מגוונות. אין שני ילדים המגיבים באותה צורה לטיפול. באופן כללי, ניתן לומר כי התרופה קלומיפראמין (אנאפראניל), לרוב אינה ניתנת כטיפול ראשוני, בשל תופעות הלוואי המאפיינות אותה.

הגורמים, העשויים להשפיע על שיקולי בחירת התרופה בה יעשה שימוש בטיפול הינם:

 

במחקר המקיף ביותר שנערך עד כה, בניסיון לבחון את הטיפול בהפרעת OCD בקרב ילדים, נרשמה רמיסיה (היעדרות של הסימפטומים המרכזיים) בקרב 1 מכל 5 ילדים שטופלו תוך שימוש בתרופות, ובקרב יותר ממחצית הילדים שטופלו בשימוש תרופות, יחד עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). בנוסף, ילדים רבים נוספים חוו שיפור (אך לא רמיסיה מלאה). חלק מהמטופלים לא הגיבו לטיפול התרופתי כלל, אך אין זה אומר כי תרופות אחרות (שלא נבדקו במחקר) אינן עשויות להיות יעילות.

 

לכל תרופה יש תופעות לוואי פוטנציאליות המאפיינות אותה, אשר תמיד יש לשקול למול התועלת העשויה לצמוח מהשימוש בהן. באופן כללי, התרופות הינן בטוחות לשימוש. אולם ה- clomipramin(אנאפראניל) מאופיין ביתר תופעות לוואי. תופעות הלוואי הרווחות, עשויות לכלול:

 

 

clomipramin (אנאפראניל) עשוי לגרום בין השאר לתופעות:

 

 

השימוש בתרופות נוגדות הדיכאון, בקרב ילדים ומתבגרים, מלווה בהודעות אזהרה מטעם ה-FDA, בנוגע למחשבות ולדחפים האובדניים הנלווים. תקופת הסיכון הגבוהה ביותר, היא בעת התחלה של טיפול תרופתי או בעת שהחלה נטילת מינון מוגבר של תרופה. עם זאת, מחקר שבוצע לאחרונה, לא מצא כל התגברות של מחשבות או התנהגויות אובדניות בקרב קבוצות הילדים בעלי הפרעת OCD, שנבדקו.

 

נראה כי תרופות אלו, מתגלות כבטוחות מאוד לשימוש ארוך טווח, ובעת שמופסקת נטילת התרופות חוזר המצב לקדמותו ותופעות הלוואי נעלמות. נכון לעכשיו, לא נמצאו כלל ממצאים המצביעים על נזק תמידי שעלול להיגרם לגוף, כתוצאה מהשימוש בתרופות. 

 

חשוב להבין כי אם התרופה הראשונה בה נעשה שימוש, אינה משפרת את מצב ה- OCD, יש לנסות תרופה נוספת. ייתכן ויהיה צורך לעשות שימוש במספר תרופות לטיפול ב-OCD . אנחנו למדים על תוצאות טובות יותר בטיפולים שבהם נעשה שילוב בין טיפול תרופתי לבין CBT. אם טיפול תרופתי וטיפול ב-CBT אינו מניב תוצאות, יש צורך לנסות לשלב יותר מתרופה אחת בטיפול.

 

רופאים רבים, סוברים כי הטיפול בהפרעת OCD, צריך להימשך לכל הפחות שנה, גם לאחר שהסימפטומים נפסקו. למרבה הצער, התרופות המשמשות לטיפול בהפרעת OCD אינן "מרפאות" את המחלה. כאשר הטיפול התרופתי נפסק, לעיתים קרובות שבים הסימפטומים כעבור מספר שבועות או לאחר כמה חודשים. כאשר הסימפטומים חוזרים, מרבית המטופלים מגיבים באופן מטיב לאחר שהם מתחילים ליטול את התרופה מחדש.